מה שנעשה מעיקרא, לשנות לר''ת, הוא כמובן בעייתי מאוד מכיוון שלפי עיקר ההלכה (ש''ע, רמב''ם) אתה משנה לשיטה שהיא לא נכונה (לרמב''ם, או לפחות אינה עיקר ע''פ ש''ע).
אמנם לכיוון ההפוך יש להקל, מכיוון שעיקר ההלכה היא כרש''י, אם כן נוכל לדון שלפי עמודי ההוראה הספרדים, בראשם הרמב''ם, הנחה כ'ר''ת היא לכאורה "טעות" (לשיטתם), ולכן שפיר דמי לשנות אותה להנחה הנכונה.
אמנם נראה שגם לאשכנזים (שאצלהם ר''ת הוא עמוד הוראה עיקרי בדר''כ) יש על מי לסמוך, כי נראה שהעיקר הוא שסדר הפרשיות הוא מדרבנן , דהיינו שמדאורייתא כל עוד מונחות הארבע פרשיות בבית התפילין יוצאים ידי חובה. אם כן יש לך ספק דרבנן לכל שיטה, דהיינו שספק אם אתה מוריד או מעלה בקדושה בדבר שהוא מדרבנן, שהוא לקולא. (אמנם קשה לסמוך לשנות לר''ת מחמת סברא זו, כיוון שעיקר הלכה כרש''י, וכך התקבל בישראל, וזה כעין "ודאי דרבנן", וצ''ע)
(הראייה העיקרית שלי שסדר הפרשיות הוא מדרבנן, שאביי (מנחות דף לה' למעלה), סובר שאם החליף פרשיות של ראש גווייתא לגוויתא וכו' כשר, אמנם לא נפסק כמותו, אבל הרמב''ם בסדר בהקדמתו לסדר זרעים הביא כלל גדול, שכל דבר שתמצא בו מחלוקת, בידוע שהוא מדרבנן. שהרי אם התקבל למשה רבנו ע''ה מסיני, דהיינו כל דבר שהוא מדאורייתא, ודאי שלא שייכת בזה מחלוקת, שזו הלכה ישירות מה' יתברך. אבל בדרבנן, זה יסבור כך וזה כך, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, והלכה כרבים.)
תשובת הגרמ"י גרוס שליט"א, ראש ועד לשכת הקודש: האיסור להכניס פר' של רש"י לבית ששימש לר"ת וכן היפכא, הוא איסור על גברא של המכניס, שעושה הורדה, ולא על המניח תפילין אלו.
ועתה אחר שעבר והכניס פר' ר"ת, ושימש הבית לפרשיות של ר"ת וכךהניחום, נפסקה הזיקה לפרשיות של רש"י הראשונות, שהרי בפועל משמשות לר"ת. על כן שוב אין להכניס בהן של רש"י, רק של ר"ת.
אני לא מתכון על קניית גידים מוכנים אלא בגידים לא מוכנים על מנת שאני בעצמי יכין את זה משלב הראשון, כל מי שיודע על הדרכים להשגתם אם יכול להודיענו פה במערכת.
אחרי סגירה ודחיפה של תיתורא תחתונה קדימה הדבקתי וצבעתי ושמתי לב שהתיתורא תחתונה חזרה קצת אחורה רואים בהתבוננות האם זה פוסל??? אחרים לא ישימו לב רק בהסתכלות מהצד ולמעלה רואים קצת סטיה [כנראה שלא השארתי הרבה זמן עם הקליבה]
2 אשמח לדעת איך אחרים מסדרים מדרגה בתיתורא אולי נלמד עוד שיטות??
יש בידי פטנט שככל הנראה מוכר אבל כדאי למי שלא ראה וידע להתעדכן
מדובר בהכנסת הרצועות לאחר הכנסת הפרשיות וסגירת הבתים שהרבה פעמים קורה שמתגרד מהרצועות מהבית במהלך ההכנסה, הפיתרון לכך הוא ממש פשוט: מכניסים חתיכת קלף למעברתא ולאחר מכן מכניסים את הרצועה וכך כשגוררים את הרצועה פנימה היא מחליקה מתחת לקלף וכך לא נהיה קילוף ברצועה,
יש בידי פטנט שככל הנראה מוכר אבל כדאי למי שלא ראה וידע להתעדכן
מדובר בהכנסת הרצועות לאחר הכנסת הפרשיות וסגירת הבתים שהרבה פעמים קורה שמתגרד מהרצועות מהבית במהלך ההכנסה, הפיתרון לכך הוא ממש פשוט: מכניסים חתיכת קלף למעברתא ולאחר מכן מכניסים את הרצועה וכך כשגוררים את הרצועה פנימה היא מחליקה מתחת לקלף וכך לא נהיה קילוף ברצועה,
כיוון שכיום לא משתמשים בעשן בדיו, שמים הרבה קנקנתום, שהוא בעצם גופרת הברזל , חומר חומצי מאוד שגורם לתגובה כימית עם הקלף ולפיצוץ מוקדם של הדיו.
כמובן שגם הגומא והסוכרים שנמצאים בעפצים, לא בדיוק גמישים. קראתי במאמר אחד שכיום היצרננים של הדיו מכניסים קנקנתום במינון שהוא פי 7 ומעלה מהמותר בארצות הברית. הבעיה היא שאין גוף מפקח שבאמת מבין בייצור דיו כאן בארץ.
מומלץ להשתמש בדיו עשנים שאינו מכיל קנקנתום, יש את דיו לנצח שהוא גמיש, ועוד דיו שניסיתי של הרב אסף טימור מירושלים, שהוא דיו עשנים בשיטת הרמב''ם. גם טוב מאוד וגמיש יחסית
יש סוגי דיו שמתפוצצים עם הזמן, גם במזוזות שהם מגולגלות ולא מקופלות, עאכו"כ כשמקפלים הפרשיות בצורה לא נכונה שזה יכול לגרום להתפוצצות.
הדרך הטובה היא לבחור קלף דק (בדרך כלל קלפים העשויים בעבודת יד, הם דקים ונוחים לכתיבה), ושמגלגלים את הפרשיה, לא להדק בחוזקה. וזה אפשרי אם הקלף הוא דק והחללים ברוחב סביר.
הנידון הזה הוא גדול מאוד בפשטות הגיד בין הבתים מדבר על בתים פרודים כי אם לא אז איך יעבירו גיד?
מה שמבואר באר''י וברמב''ם ועוד פוסקים כן מבואר שמעבירים תמיד.
אמנם שאלתי את הרב יוסף כהן ואת הרב דוד טהרני ושניהם אמרו לי שאין צורך כלל בגיד בין הבתים (מכוונות) שאנחנו עושים.
אבל בגלל שפשט הדברים שהגיד עושה היכר 'נוסף' לפרידות הבתים (כמובא בראשונים) אני כן נוהג לעשותו דבלא זה אין היכר נוסף על אף שמייצרי הבתים מניחים חתיכת גיד בין הבתים, בכל זאת היום שמייצרים ע''י פרייס אין שום היכר בנתינת גיד זה ולכן אני כן עושה מכוונות כמנהג. (י''א שהגיד נאמר דווקא בזמנם שהיו עובדים עם הבית לח ועל ידי זה היו הבתים נדבקים ולא היה כלל היכר ולכן עשו גיד, אבל היום תמיד יש היכר, (בתקווה שבאמת החריצים לא מזוייפים))
כמובן יש בזה אריכות גדולה מדברי הראשונים והאחרונים שאין כאן מקומם אז כתבתי בקיצור נמרץ.
כזכור לי יש תמונה של הרב אלישיב עם תפילין מכוונות אבל לרב עובדיה לפי מה שראיתי בתמונה לא היה לו מכוונות.
הנכון ביותר, לא לגעת בכלום. צריך להתאים את הפרשיות לבתים ולא את הבתים לפרשיות. כלומר, אם הפרשיות עבות מאוד, לא להתחיל לכרסם בחלל הבית, או לדקק מעובי הפרשיות. לחפש בתים עם חללים גדולים יותר.
אם הסופר כתב על קלף עבה מאוד, פשוט להחזיר לו ולא להסכים להכניס.
א. לא עבודה של הסוגר לחפות על תקלות של הסופר.
ב. שילמד לכתוב כמו שצריך, על קלף שמתאים לתפילין.
בדר"כ, הקלפים העבים הללו הסופר קונה אותם בכמה פרוטות פחות, הוא חושב שהוא עשה בזה את עסקת חייו, ואת ההשלכות להתמודד עם זה, הוא משאיר לסוגר.
זה לא תפקידו של הסוגר לפתור בעיות, תפקידו להכניס פרשיות נורמליות לבתים נורמלים.
הרבה פעמים מכניסים פרשיות בדוחק גדול, והפרשיות נפסלות בשעת הכנסתן. אם השידוך בין הפרשיה לבית לא מתאים, לשלוח אותו לפגישת שידוכין אחרת. אפילו בחלום לא מחוו ליה לאיניש פילא דעייל בקופא דמחטא
במקרה ויש צורך להרחיב מעט, הנכון הוא שלא להרחיב בקירות הבית שפונים כלפי הבית הנוסף, וכ"ש שלא במחיצות השי"ן שהם דקות מאוד. אלא כלפי פנים וחוץ.
מצו"ב סרטון של ידידי הרב מנחם סבאג מפאריז שמדגים איך להרחיב מעט בצורה זהירה
כמו שכבר כתבתי, הרה"ח מנדל אלטיין מייצר בתים בהמה דקה מהודרים מאוד.
בחב"ד יש המחשיבים זאת כהידור, יען כי הרש"ב העדיף בהמה דקה ולא גסה.
בבתים מבהמה דקה יש יותר מקום להכניס את הפרשיות ללא דוחק.
כל מי שעוסק בהגהה יודע שבהכנסת הפרשיות עלולות לצאת תקלות של הכנסת פרשיות בדוחק (ואח"כ קושי בהוצאתן), שמחמת זה האותיות נסדקות ונשברות ולפעמים התפילין פסולות מעיקרם.
מצו"ב תשובה שהשיבני בעבר הגרמ"י גרוס שליט"א ראש מכון לשכת הקודש
שאלה:
גיד שתופרים בו הבית, האם מותר לחברו ע"י קשירת גיד לחבירו, והאם יש הבדל בין נקרע הגיד לנחתך שאלה שעלתה (שוב), והייתי שמח לקבל את דעתו הרמתה בכתובים תודה רבה
תשובה:
כתב התיקון תפילין (עמ' קפג) וצריך להיות החוט [הגיד] אחד ולא יפסיקנו כדכתב בשמושא רבה, ואם נפסקו החוטין בתופרן,פסולין, ע"כ. וכלשון הזה הביא הב"י (סי' לב סע' נא) בשם הר"י אסכנדרני, אלא שכתב על דבריו הב"י דאינו יודע מנין לו. ובשו"ע סתם בזה"ל: ויש מי שאומר שי"ב תפירות אלו יהיו בחוט אחד. ובמג"א (ס"ק סח) הביא מדברי הב"ח, דדוקא אם נפסק החוט פסול [דכיון שנפסק, ודאי החוט אינו חזק, ויהא נפסק עוד, דכל העומד ליפסק כנפסק דמי ופסול], אבל אם החוט קצר, יגמור התפירה בחוט אחר לכתחילה [וצריך לקושרו – הגרעק"א], והכי נהוג, ע"כ.
ואמנם דעת הט"ז (ס"ק לט) בפירוש דברי הב"י, הא דנפסקו החוטין בתופרן פסול, היינו כשמשאירו פסוק, וממשיך התפירה עם חוט אחר, אבל אם מחברו בקשירה לחוט אחר שיהיו בדיבוק יחד, וממשיך התפירה, שפיר דמי. ונראה מביאור הגר"א (ס"ק קטז) שמציין לשו"ע סי' לג סע' ב, שכתב דין נפסקו התפירות לאחר גמר התפירה בתפילין ישנים, דנפסקו בחדשים, לית לן בה, והיינו כדברי הט"ז. וכ"כ לחלק במק"מ (ס"ק קצג) בדעת הט"ז.
כתב הפמ"ג (משב"ז ס"ק לט) דכמדומה נוהגין הסופרים להלכה כהב"ח והמג"א, ורק באין לו גידים אחרים, יסמוך על דעת הט"ז ויקשור הגיד הנפסק אל גיד אחר, וכדבריו פסקו האחרונים, קסת הסופר (סי' כב סע' ז), מלאכת שמים (כלל יט ס"ק ו), מק"מ(שם), משנ"ב (ס"ק רלא), והקול יעקב (ס"ק רלה) כתב דכן נראה דעת הלחם חמודות (ס"ק קמו) הלבוש והאליה רבה. והוסיף המק"מ, דהוא הדין שנחתך החוט בסכין, דיכול לכתחילה לקושרו לגיד אחר, כדין שתפר בתחילה בחוט קצר, דמועיל.
תבנא לדינא:
א.לכתחילה יתכנן לתפור התפילין עם חוט [היינו גיד] שלם אחד. ואם אין לא חוט שלם, יחבר חוט לחוט בקשירה, ויתפור.
ב.נפסק החוט באמצע התפירה, הדין תלוי בסיבת ההפסק. א] אם החוט נפסק מחמת חולשתו, יתיר התפירות ויחליף לגיד אחר, כיון שחוט זה חלש, ויפסק שוב במקום אחר. ואמנם אם אין לא חוט אחר שלם, יחברו בקשירה עם חוט אחר, וימשיך התפירה. ב] אם נפסק החוט מחמת סכין, או שמתחו הרבה שלא כדרך התופרים ומחמת כן נקרע, וכל כיוצ"ב שאינו מסיבת חולשת החוט, יכול לכתחילה לחברו בקשירה עם חוט אחר, ולהמשיך התפירה.