תשובה מהרה"ג ר' יהודה מנחם גרוס שליט"א ראש מכון לשכת הקודש
הנה דבר זה מקורו פשוט, בספר יראים לרבנו אליעזר ממץ ועוד ראשונים, שלומדים מימרא דגמ' (מנחות כט ע"א) דאותיות שעטנ"ז ג"ץ צריכות זיונין, דקאי על ראשי שמאל של אותיות אלו, שיהיו מרובעים בחדות, ובחזו"א ביאר דעת היראים, שלא די בזוית ישרה, אלא צריך לעשות ראשי אותיות אלו משוכין בקצוות מעין פינין. על כן, נוהגין בכתיבה האשכנזית לעשות קו פתיחה עמוק, על מנת ליצור ראשי זיינין של אותיות שעטנזג"ץ, שיהיו חדים ומשוכין כפינין. ולא חילקו בין ראשי אותיות אלו ולראשי שאר אותיות, לנוחות הכתיבה ולא לדינא.
כל זה כאמור בכתב ב"י. אבל בכתיבה הספרדית נוהגים כהרמב"ם שמפרש הגמ' הנ"ל, שזיונין פירושו תגין הנראים כזיינין, שצריכים להיות על ראשי אותיות שעטנזג"ץ, ואין הכוונה לראשי האותיות עצמן. על כן לא נהגו בקו הפתיחה לעשותו כקשת, ועושים אותו ישר.
