יש כמה דרכים וטיפים, לצבוע ברמת סמיכות דומה לתרכיז פטל. אפשר להשתמש לצביעה עם חתיכה של ספוג פלא חתוך, נותן תוצאות של צביעה חלקה ומוריד מהצורך בשיוף רב.
כדאי מאוד לראות אצל בעל מקצוע את ההדרכה הנכונה לכך
קודם כל יישר כח עצום לרב נריה על כל העזרה לכולם בכל הנושא
רציתי לשאול איך הסוגרים כאן מתקנים סטייה דוגמא צד ימין 16 צד שמאל 16.8 שזה סטייה גדולה
אני משייף את הצד הגבוה היינו התיתורא למטה בצד הגבוה אך זה לא נראה משהו
יש המלצות אחרות???
נ.ב למה לא מצאנו אחרונים שמעירים על כך חוץ מהזכרון אליהו הרי תמיד מדברים על אורך ורחב שווים אך גבהים לא הוזכרו בפרט שזה מלבן??
אני מבין שיש סברא שאם נסתכל מלמעלה על האורך ורוחב ונפרוס כביכול את העובי בסוף ימצא שלשכבה האחרונה אין ריבוע[מקווה שהמחשתי ברור] אך למה המשנ"ב לא התייחס לכך כל מה שהוא כותב להיהר בתיתורא זה לא על העובי אלא על אורך ורוחב שווים??
הגם שבכמה ספרים ממחברי הזמן, כתבו להקפיד שהתיתורא תהיה באותו עובי בכל גובהו, אין לזה מקור. לכאורה זה המצאה ויש סברא להיפך.
ההסתכלות הנכונה לבדיקת ריבוע הוא לא ע"י כלי מדידה (שלא ניתנה תורה למלאכי השרת) אלא בראיית העין. וכל שלעין ניכר שיש ריבוע סגי, אלא שכיום עם השתכללות המכשירים אנחנו משתדלים לדייק כמה דאפשר בזמן העשיה.
ההסתכלות צריכה להיעשות מלמעלה ומלמטה. צד התיתורא (היכן שמשייפים וצובעים בזמן הכנסת הפרשיות) לעולם בצורת מלבן ולא ריבוע. להחשיב קווים דמיוניים של ריבוע 'אם' נפרוס וכדו' לענ"ד בגדר הדמיון בלבד.
למעשה אפשר לתקן ע"י שיוף האבקה מסגירות קודמות, או להוסיף מעט קלף דק במקום הנצרך לכך
מה ההלכה לגבי הריווח שבין שתי התיתורות אפשר לכתחילה לסתום באבקה ודבק או צריך בקלך או חיתוכים?? השאלה לא בפס דק שרואים אחרי תפירת בתים חדשים וטובים שם אין בעיה
הבעיה בבתים ישנים שבאמצע הפתיחה נופלים חלקיקים ונהיה מעין חור די ניכר אמרו לי בשם הרב מועלם שלכתחילה לסתום עם אבקה בלי בעיה
מצד שני בספר אות שלמה מביא עי חיתוכים או ע"י קלף מה שמקשה ולוקח יותר זמן כל ההתעסקות עם זה??
מה שנעשה מעיקרא, לשנות לר''ת, הוא כמובן בעייתי מאוד מכיוון שלפי עיקר ההלכה (ש''ע, רמב''ם) אתה משנה לשיטה שהיא לא נכונה (לרמב''ם, או לפחות אינה עיקר ע''פ ש''ע).
אמנם לכיוון ההפוך יש להקל, מכיוון שעיקר ההלכה היא כרש''י, אם כן נוכל לדון שלפי עמודי ההוראה הספרדים, בראשם הרמב''ם, הנחה כ'ר''ת היא לכאורה "טעות" (לשיטתם), ולכן שפיר דמי לשנות אותה להנחה הנכונה.
אמנם נראה שגם לאשכנזים (שאצלהם ר''ת הוא עמוד הוראה עיקרי בדר''כ) יש על מי לסמוך, כי נראה שהעיקר הוא שסדר הפרשיות הוא מדרבנן , דהיינו שמדאורייתא כל עוד מונחות הארבע פרשיות בבית התפילין יוצאים ידי חובה. אם כן יש לך ספק דרבנן לכל שיטה, דהיינו שספק אם אתה מוריד או מעלה בקדושה בדבר שהוא מדרבנן, שהוא לקולא. (אמנם קשה לסמוך לשנות לר''ת מחמת סברא זו, כיוון שעיקר הלכה כרש''י, וכך התקבל בישראל, וזה כעין "ודאי דרבנן", וצ''ע)
(הראייה העיקרית שלי שסדר הפרשיות הוא מדרבנן, שאביי (מנחות דף לה' למעלה), סובר שאם החליף פרשיות של ראש גווייתא לגוויתא וכו' כשר, אמנם לא נפסק כמותו, אבל הרמב''ם בסדר בהקדמתו לסדר זרעים הביא כלל גדול, שכל דבר שתמצא בו מחלוקת, בידוע שהוא מדרבנן. שהרי אם התקבל למשה רבנו ע''ה מסיני, דהיינו כל דבר שהוא מדאורייתא, ודאי שלא שייכת בזה מחלוקת, שזו הלכה ישירות מה' יתברך. אבל בדרבנן, זה יסבור כך וזה כך, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, והלכה כרבים.)
תשובת הגרמ"י גרוס שליט"א, ראש ועד לשכת הקודש: האיסור להכניס פר' של רש"י לבית ששימש לר"ת וכן היפכא, הוא איסור על גברא של המכניס, שעושה הורדה, ולא על המניח תפילין אלו.
ועתה אחר שעבר והכניס פר' ר"ת, ושימש הבית לפרשיות של ר"ת וכךהניחום, נפסקה הזיקה לפרשיות של רש"י הראשונות, שהרי בפועל משמשות לר"ת. על כן שוב אין להכניס בהן של רש"י, רק של ר"ת.
אני לא מתכון על קניית גידים מוכנים אלא בגידים לא מוכנים על מנת שאני בעצמי יכין את זה משלב הראשון, כל מי שיודע על הדרכים להשגתם אם יכול להודיענו פה במערכת.
אחרי סגירה ודחיפה של תיתורא תחתונה קדימה הדבקתי וצבעתי ושמתי לב שהתיתורא תחתונה חזרה קצת אחורה רואים בהתבוננות האם זה פוסל??? אחרים לא ישימו לב רק בהסתכלות מהצד ולמעלה רואים קצת סטיה [כנראה שלא השארתי הרבה זמן עם הקליבה]
2 אשמח לדעת איך אחרים מסדרים מדרגה בתיתורא אולי נלמד עוד שיטות??
יש בידי פטנט שככל הנראה מוכר אבל כדאי למי שלא ראה וידע להתעדכן
מדובר בהכנסת הרצועות לאחר הכנסת הפרשיות וסגירת הבתים שהרבה פעמים קורה שמתגרד מהרצועות מהבית במהלך ההכנסה, הפיתרון לכך הוא ממש פשוט: מכניסים חתיכת קלף למעברתא ולאחר מכן מכניסים את הרצועה וכך כשגוררים את הרצועה פנימה היא מחליקה מתחת לקלף וכך לא נהיה קילוף ברצועה,
יש בידי פטנט שככל הנראה מוכר אבל כדאי למי שלא ראה וידע להתעדכן
מדובר בהכנסת הרצועות לאחר הכנסת הפרשיות וסגירת הבתים שהרבה פעמים קורה שמתגרד מהרצועות מהבית במהלך ההכנסה, הפיתרון לכך הוא ממש פשוט: מכניסים חתיכת קלף למעברתא ולאחר מכן מכניסים את הרצועה וכך כשגוררים את הרצועה פנימה היא מחליקה מתחת לקלף וכך לא נהיה קילוף ברצועה,
כיוון שכיום לא משתמשים בעשן בדיו, שמים הרבה קנקנתום, שהוא בעצם גופרת הברזל , חומר חומצי מאוד שגורם לתגובה כימית עם הקלף ולפיצוץ מוקדם של הדיו.
כמובן שגם הגומא והסוכרים שנמצאים בעפצים, לא בדיוק גמישים. קראתי במאמר אחד שכיום היצרננים של הדיו מכניסים קנקנתום במינון שהוא פי 7 ומעלה מהמותר בארצות הברית. הבעיה היא שאין גוף מפקח שבאמת מבין בייצור דיו כאן בארץ.
מומלץ להשתמש בדיו עשנים שאינו מכיל קנקנתום, יש את דיו לנצח שהוא גמיש, ועוד דיו שניסיתי של הרב אסף טימור מירושלים, שהוא דיו עשנים בשיטת הרמב''ם. גם טוב מאוד וגמיש יחסית
יש סוגי דיו שמתפוצצים עם הזמן, גם במזוזות שהם מגולגלות ולא מקופלות, עאכו"כ כשמקפלים הפרשיות בצורה לא נכונה שזה יכול לגרום להתפוצצות.
הדרך הטובה היא לבחור קלף דק (בדרך כלל קלפים העשויים בעבודת יד, הם דקים ונוחים לכתיבה), ושמגלגלים את הפרשיה, לא להדק בחוזקה. וזה אפשרי אם הקלף הוא דק והחללים ברוחב סביר.
יש מישהו שמפרסם לא לקנות תפילין, רק מה שנעשה חבורה
כיוון שכל יצרני התפילין אוכלים משחיטה שלטענתו יש עליה פקפוקים, והם בכלל אוכלי נבלות וטרפות, ופסולים לכל נושא הסת"ם. אמנם לא כתבת את זה במפורש, אבל אני מניח שלזה התכוונת.
דע לך יקירי, גם 'אם' נניח שטענותיו צודקות, לדעת רבנו הרמב"ם בתי התפילין לא צריכים להעשות לשמה, ואפילו עיבוד אינם צריכים
אבל הקלף והרצועות חייבים עיבוד לשמה, והתפילין שהם משווקים הקלף והרצועות נעשים ע"י יהודים כשרים שמקפידים על קלה כחמורה ובפיקוח הבד"ץ של העדה החרדית בעבודת יד עם הרבה הידורים מיוחדים שיהיה לשמה בלי שום כח חשמל, אבל אינם נעשים ע"י מי שלא אוכל בשר משחיטות מסחריות. וזה יותר חשוב מעור הבתים שיהיה לשמה כיון שאינו מעיקר הדין לדעת הרמב"ם והשו"ע כידוע למעיינים.
עכ"פ יש את רונן יגל שמייצר להם, מייצר בתים ברמה גבוהה 0528944083
הרמב''ם אמנם אינו מצריך עיבוד, אבל מצריך שעשיית הבית תהייה לשמה , בהלכה טז פרק ג': "אין עושין התפילין אלא ישראל, שעשייתן ככתיבתן, מפני השין וכו'..."
עשייתן ככתיבתן, דהיינו על ידי ישראל ו"לשמה"-(הרמב''ם לא כותב במפורש לשמה כאן או לגבי כתיבה, כיוון שלשיטתו ככל שהישראל מודע למעשיו, דהיינו יודע שכותב תפילין וכו', זהו בעצם לשמה).
מ''מ אף אם נתווכח לעניין ה"לשמה", תראה שצריך כאן דווקא ישראל כשר.
לגבי עיבוד, גוי פסול לעיבוד הקלף משום שעושה על דעת עצמו, (רמב''ם פרק א' הלכה יא'), לא משום שצריך ישראל. מכאן סמכו שאר ראשונים להכשיר גוי שישראל עומד על גביו.
מכאן אותה קהילה למדו שלגבי הקלף עצמו, כל שישראל מעבד לשמה זה כשר, ואין צורך שהישראל עצמו יהיה "כשר". דהיינו מספיק רק "לשמה".
אבל לגבי בתים, צריך "לשמה", ובלי קשר לזה צריך גם "ישראל", דהיינו ישראל שנחשב לישראל, ולא שאוכל טרפות לשיטתם.
יש עוד הרבה להאריך בזה כי גם אם נדון ישראל שאוכל בדצ''ים כאוכל טרפות במזיד, זה מומר לעבירה אחת לתאבון שעדיין כשר.
אולי הם סוברים כשיטת הראשונים שגם באוכל טרפות לתאבון אינו כשר לכתחילה.
.jpg)
.png)
.png)
.png)
.png)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)