|
הרמב''ם אמנם אינו מצריך עיבוד, אבל מצריך שעשיית הבית תהייה לשמה , בהלכה טז פרק ג': "אין עושין התפילין אלא ישראל, שעשייתן ככתיבתן, מפני השין וכו'..."
עשייתן ככתיבתן, דהיינו על ידי ישראל ו"לשמה"-(הרמב''ם לא כותב במפורש לשמה כאן או לגבי כתיבה, כיוון שלשיטתו ככל שהישראל מודע למעשיו, דהיינו יודע שכותב תפילין וכו', זהו בעצם לשמה).
מ''מ אף אם נתווכח לעניין ה"לשמה", תראה שצריך כאן דווקא ישראל כשר.
לגבי עיבוד, גוי פסול לעיבוד הקלף משום שעושה על דעת עצמו, (רמב''ם פרק א' הלכה יא'), לא משום שצריך ישראל. מכאן סמכו שאר ראשונים להכשיר גוי שישראל עומד על גביו.
מכאן אותה קהילה למדו שלגבי הקלף עצמו, כל שישראל מעבד לשמה זה כשר, ואין צורך שהישראל עצמו יהיה "כשר". דהיינו מספיק רק "לשמה".
אבל לגבי בתים, צריך "לשמה", ובלי קשר לזה צריך גם "ישראל", דהיינו ישראל שנחשב לישראל, ולא שאוכל טרפות לשיטתם.
יש עוד הרבה להאריך בזה כי גם אם נדון ישראל שאוכל בדצ''ים כאוכל טרפות במזיד, זה מומר לעבירה אחת לתאבון שעדיין כשר.
אולי הם סוברים כשיטת הראשונים שגם באוכל טרפות לתאבון אינו כשר לכתחילה.
|
.jpg)
.jpg)
.jpg)