מאמר מאת הרה"ג ר' יהודה מנחם גרוס שליט"א ראש מכון לשכת הקודש
בענין קלף שנתעבד לשם קדושת ס"ת, ללא תנאי (דהיינו שלא התנה שיוכל לכתוב בו חול):
א] לכתוב עליו קדושה פחותה, כגון תפילין או מזוזה – (או לכתוב מנורת "למנצח" או "סדר "פיטום הקטורת" – באופן המותר, ראה משנ"ב מב יט ובשעה"צ שם כג), הנה לדעת מרן שו"ע (לב, ח) יכול לכתוב על קדושה פחותה, דהיינו תפילין או מזוזה. אבל לא חול (משנ"ב שם). ויש אחרונים שאוסרים (שו"ת עבודת הגרשוני, פנים מאירות ורעק"א) משום שמוריד מקדושה חמורה לקלה, ומ"מ מודים שאם כתב הרי"ז כשר, שכן האיסור נוגע לגברא, לאדם הכותב, ואמנם לדעת קסת הסופר (ב, ד) בדעת הרמב"ם, האיסור נוגע לחפצא היינו לקלף, ולא יועיל, כיון שקדושת ס"ת שונה מקדושת תו"מ, וכלשונו שם (בשלכה"ס ד, ובחקירה א או' לה-לו) דאף שבכלל מאתים מנה, מ"מ אין בכלל זהב כסף. (והביאו הקול יעקב רעא ז)
ב] לכתוב עליו דברי חול – כגון "שטר כתובה" או סתם מילים מפסוקים ללא קשר, כמנהג המתלמדים לכתוב, הרי"ז אסור לכו"ע, וזה איסור גברא של הכותב, שעושה מעשה הורדה בקדושת הקלף (שהוזמן לקדושת ס"ת), כ"כ המשנ"ב לב כו, והרמ"א סי' מב סע' ג.
ג] לכתוב עליו סימנים שאינם אותיות – וכגון קוים בעלמא להעמדת עובי הקולמוס (למי שזוכה ועדיין כותב בקולמוס), או תגין עם עיגול, לאימון בעשיית תגין וכיוצ"ב שאינו כתב, מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אמר לי שמותר לסופר או המגיה לכתוב על גליון הס"ת (והוא הדין בתו"מ) סימון כחץ וכדו' להורות על תיקון, ואינו הורדה כיון שאינו כתב.
ד] לכתוב אותיות בצד הקלף במקום שאינו ראוי לכתיבת סת"ם – כגון מחמת שיורי שכבת דוכסוסטוס, או שהקלף עב מאוד, או שעיר ומחוספס מאוד וא"א להכשירו לכתיבה, שאלתי את מו"ר מרן זצוק"ל, האם אפשר שמותר אף בקלף שנתעבד ללא תנאי, כיון שכוונת מעבד הקלף להחיל קדושה על כללות הקלף הראוי לכתיבה, ולא למקומות גרועים אלו, וא"כ נעשו שם כמעובדים עם תנאי, ע"כ. והשיבני מרן בהינהון ראש, איני יודע בוודאות אם הסכים למעשה, אבל עכ"פ לא סתר סברתי, כמו שסתר כמה פעמים בנידונים אחרים. (ואף את"ל דקדושה שנתפשטה במקצתה, נתפשטה בכולה, מ"מ אפשר שרגיול הרבה סופרים המנסים שם הקולמוס, מהווה כתנאי המועיל, מכח לב בי"ד מתנה, ואכמ"ל).
ה] בנתערבו קלפים עם תנאי ובלי תנאי – א. אם ידוע לו שרוב הקלפים הם "בלי תנאי", לא יכתוב עליהם חול. ב. אם ידוע לו שרוב הקלפים הם "בלי תנאי", צ"ע אם רוב זה יבטל ה"בלי תנאי", דאפשר דתלוי במחלוקת אחרונים (הארכתי במק"א, וראה קיצור להלן) אם ביטול ברוב מועיל רק לאיסור או גם למעלת לשמה, וצ"ע, ולמעשה יש לקחת קלפים שאין בהם ספק תערובת, וראוי ללמד את בעל החנות שלא לערבבן יחד. ג. אם לא ידוע לו מה הרוב, אין להשתמש בהם לחול, עי' יו"ד צח ג, בענין איסור והיתר המעורבין יחד ואינו יודע אם יש רוב מההיתר, דאפי' באיסור דרבנן אסור, ופי' הנו"כ שם, דספק התלוי בחסרון ידיעה לא מקרי ספק, יעו"ש.
[דיש לחקור בהא דאיסור בטל, האם פירושו דפוקע ממנו שם איסור בלבד ונעשה מותר, או שמתהפך למעלת ההיתר להיות כיוצ"ב, ומצינו בזה מחלוקת אחרונים. בשו"ת עונג יום טוב (סי' ד) דן גבי חוטין שנטוו שלא לשם מצות ציצית, ושנתערבו ברוב חוטין שנטוו לשם מצוה, וכן בנתערב מצה שלא נאפה לשמה במצות שנאפו לשמה, והסיק דביטול ברוב מועיל רק להסיר דיני האיסור מהמיעוט אבל לא להוסיף עליו מעלות חדשות שישנן במבטל, דהיינו מעלה שנעשו לשמה. וכעין דבריו כתב בשו"ת שואל ומשיב (תליתאה סי' קסז) בענין חיטים משומרות שנמצא בהם קצת חיטים מבוקעות, דאף דבטלים המבוקעות במשומרות ומותרים באכילה בפסח, מ"מ לענין משומרות ודאי דאינו, ואין יוצא בה יד"ח מצת מצוה דלילה ראשון. וכן האור שמח פ"א דהל' ציצית הי"א, כתב להוכיח מכמה סוגיות הש"ס דאיסור שנתערב ברוב היתר, נתבטלה סיבת הוויתו איסור, אבל לא הוי כמעלת ההיתר. ומאידך, בשערי יושר (שער ג סוף פי"ט) השיג על סברת העונג יו"ט, דמנין לנו לחלק בכלל זה דהוא מקרא דאחרי רבים להטות, דלענין ההנהגה אמרה תורה להתנהג כהרוב, וכיון שכן מאי נפק"מ אם דין ההנהגה תלוי באיזה פסול, או מחמת חסרון לשמה. וכן כתב בפשטות בשו"ת משיב דבר (ח"א סי' לד) גבי מצה שנתערבה ברוב שנאפו לשמה, דתולין בכל מצה ומצה שהוא מן הרוב שנאפית לשמה, ויוצאין בה יד"ח].
