שאלה:
האם נכון לעשות בכתיבה ספרדית, לכתחילה, צורת הסתומה במזוזה באופן שמשאיר רווח שיעור פרשה בסוף פרשת שמע, ובתחילת פרשת "והיה אם שמוע " ישאיר רווח פחות מט' אותיות? וכך נרוויח ששם ש-די יהיה כלפי חוץ וגם מאחורי "והיה" ולא נצטרך לחתוך חלון בשולי המזוזה, וכך גם לא לחשוש לביזיון שאולי יש בחיתוך הזה.?
תשובה מהרה"ג ר' יהודה מנחם גרוס שליט"א ראש מכון לשכת הקודש
א] בענין צורת פרשה סתומה ששייר בסוף שמע ט' יודין או יותר, דעת מרן הגרע"י שליט"א, דנעשה עי"ז פרשה פתוחה ולא סתומה, ראה דבריו בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' ג עמ' טז) בביאור דברי הב"י ברמב"ם. אלא שלענ"ד צ"ב אם זו כוונת דבריו, שכן הריטב"א (שבת קג ע"ב) כתב להדיא בפירוש דברי הרמב"ם שזו פ' סתומה, וכ"כ הפוסקים הנז' בקול יעקב שציינת. ובשו"ת איש מצליח (יו"ד סי' מד) העיר על מ"ש הקו"י דזה דיעבד, והרי זו צורה ב' של פ' סתומה ברמב"ם. ולענ"ד נמשך היחווה דעת אחר דברי הט"ז (ס"ק כו), שכתב בדעת הרמב"ם שאם שייר בסוף שמע ט' אותיות הרי"ז פתוחה, דאז בטל הריוח פחות מכשיעור ששייר בריש שיטה של פ' והיה א"ש, ועדיין צ"ע.
גם להני פוסקים בדעת הרמב"ם, אם שייר בסוף שמע שיעור ריוח של פרשה ושל תיבת "והיה" (דהיינו כ-15 יודי"ן), כתב החזו"א דאפשר שאף לדעת הרמב"ם אינו פ' סתומה, ובמזוזה שלפנינו שייר ריוח יותר מ-15 יודי"ן.
ב] כיון שהספרדים נהגו כולם לעשות הפרשה סתומה כהרמב"ם באופן שמשייר בתחילה ט' אותיות, אין לשנות המנהג, וזהו המנהג המרווח כלשון הב"י (סי' לב על סע' לו) והמנהג היותר מרווח שראוי לנהוג וללכת שרוב הגליות נהגו כמותו בדבר זה, להתחיל פרשת והיה אם שמוע באמצע שיטה ראשונה של עמוד אחרון כי זה ציור סתומה לדעת הרמב"ם וכו', עי"ש.
ג] כתב החיד"א בשם השבות יעקב, דגנאי הוא לקלף שיש בו נקב, ע"כ. ולפי"ז גנאי הוא לנקב חלון בגליון המזוזה על מנת שייראה דרכו שם שד"י, אלא שבשיטה מקובצת (מנחות לב ע"א בשם תוס' אחרות) כתב דאם הגליון מכסה שם שד"י, "ושמא יחתוך הקלף מאותו מקום", ע"כ, וכעי"ז בקול יעקב (סי' פרח ס"ק ג) וז"ל: מנהגנו פה מגדד יע"א מניחין כדי לגול, כמ"ש מרן ז"ל, ומנקבין הגליון ההוא כדי שיראו אותיות ד' הכתוב בחוץ, ע"כ. ולמעשה בעינינו ראינו ת"ח יוצאי בגדד שאינן מנקבין חלון, רק עושים שני חתכים משפת הגליון עד לפני תחילת הכתב, ומקפלים הקלף לאחור ונראה שם שד"י, וכיוצ"ב כ' הכן איש חי (חכי תבוא ש"ש או' ד) וז"ל: וחותכים מעט מעור הבית [מזוזה] כנגד שם שד"י, ואין חותכין אותו לגמרי אלא נשאר סרוח כמו וילון על שם שד"י, ע"כ. ובאמת מדוייק כן בשטמ"ק הנ"ל, שכתב "לחתוך" ולא "לנקוב".
ד] וכל זה איירי בבית מזוזה שקוף, שרואין דרכו המזוזה, וראוי לראות שם שד"י, אבל בית מזוזה שאינו שקוף, אין לחתוך גליון המזוזה. ראה רמ"א (יו"ד סוסי' פרח) ומניחין נקב בקנה [ר"ל הבית מזוזה] נגד שם שד"י 'שיהא נראה מבחוץ', וצין הגר"א (סק"א) לדברי הזוה"ק (ואתחנן רסו ע"א) ותא חזי, בשעתא דאינון זינין בישין קריבין לפתחא דבר נש, זקפן רישא ומסתכלן בשמא קדישא דאתחזי לבר, דאיהו שד"י דמתעטר בעטרוי, שמא דא שליט על כלהו, מניה דחלין וערקין, ולא קרבין לפתחא דבר נש, ע"כ. 'ואתחזי לבר' שנראה מבחוץ, הא לאו הכי אין לחתוך וכו' בקלף.
ה] במזוזה הרצ"ב, חסר תג בשורה ב' "ובכל", ע"פ הסוד מחסר אורות האות לענין תחיית המתים, ומן הסתם עדיין לא מוגה. בנוגע למחיר, כתיבה זו יוצאת מבית מדרשו של ידידנו הרב יחזקאל יחזקאל הי"ו, כתב מסודר, חד ונאה. הקונה יבדוק המחיר אצל תלמידיו וישקול לפי"ז, כמובן יבדוק אם הקלף עבוד"י, הסופר עם סמיכה, בן תורה וכו', ואכמ"ל.
