מדי פעם עולות כאן תמונות להערכת מחיר ואני תמה לעצמי האם רמת הכתב בלבד היא שקובעת את המחיר.

יש הרבה דברים מעבר לזה שלדעתי הם קובעים יותר את המחיר כגון היראת שמים החומרות ההידורים(יש כשלושים הידורים בתפילין שהם יותר חשובים מהיופי של הכתב) למשל אחד שמקפיד על הרשבא גם אם הכתב שלו סביר הוא יותר מהודר מכתב יפה מאוד מבלי חומרא זו.

לדעתי הכתב הוא אפילו לא ניתן להשערה בערך.

להמחשה אני לא אשלם הרבה על מברגה של חברה לא מוכרת גם אם היא מסתובבת יותר מהר ממברגת מקיטה.

ונשארתי בתמיה.

אבל את רמת הכתב אפשר לראות ולהעריך בעוד שאת מידת יראת השמים קשה להעריך.

ברור שיש עוד דברים שמשפיעים על המחיר, ואחד הדברים המרכזיים הוא באיזה שוק הסת"ם נמכרים, לאיזה קהילה (וכמובן שירצו גם סופר מותאם). ועל הנקודה הזו בעיקר צריך לשים את ההמחשה שלך מהמברגה.

אנשים מנסים להבין כיוון כללי על רמת הכתב שלהם, ואחרי זה הם עושים את החשבונות הנוספים.

לגבי הידורים, בדרך כלל יש להם תמחור מסויים ולכן זה דווקא הנקודה היותר קלה.

באמת בסוף אין מחיר אמיתי, המחיר הוא מה שמוכנים לשלם על זה, ולפעמים ההפרשים הם ב100 אחוז (סוחר אחד מוכן לשלם רק חצי ממה שסוחר שני מוכן לשלם)

התבוננתי בדברי אליאב וגם לי השתנתה המחשבה

שהרי כמה שתכתוב הכי יפה בסוף זה מסתכם רק בהידור שאם הוא יחסר לא יהא בזה שום חיסרון ופקפוק הלכתי.

אולם הרבה הידורים יש בהם נידון בהלכה כגון ליצה רשבא רדך אבנז ועוד הרבה דברים שאפילו לא שואלים אותם. ודי למבין.

אני לא מזלזל במאמץ של הכתיבה הנאה אבל הקונה צריך לדעת על מה ליתן את הדעת.

נ.ב. אף אחד לא חותם חוזה על דירה יפה ויוקרתית כל עוד שהוא לא יודע איפה היא ואיזה גודל היא וכמה חדרים ואיזה קומה וכו גם אם המתווך עוד לא יודע את כל הנתונים הללו (כתגובה למי שהשיב תראה לי תמונה של היראת שמים שלך)

כשמסתכלים על תמונה מסתכלים קודם כל על הפרטים ההלכתיים, האם המזוזה בלי בעיות הלכתיות, בלי דברים שמורידים בהידור.

בכתבים שאינם יקרים הרבה פעמים יש דברים שפוגעים בהידור ואפילו דיעבדים. וגם בכתבים יקרים זה קורה.

כל החומרות של רשב"א רד"ך ואפילו ליצה וכו, אלו הידורים שהמנהג היה לא להקפיד בהם (כמובן שבכל דבר יש פוסקים מסויימים שיותר נותנים דגש, אבל אני מדבר בתור הקו הכללי), וגם אם היום יותר מקפידים בהם, לא צריך לעשות מהם עיקר.

העיקר הוא שהסופר לומד ויודע את ההלכות (שזה דבר שכמעט אי אפשר לבדוק, ולכן עדיף ת"ח), שיש לו תעודה בתוקף (בשביל לדעת שיש רף מינימלי של הלכות), ושהכתב שלו מוקפד עם כל הפרטים ההלכתיים.

ולכן תמונה זה קודם כל הבסיס, כי מהכתב רואים אם הסופר יודע קודם כל ליישם באופן בסיסי את ההלכות בצורת האותיות, ואח"כ צריך גם לבדוק שיודע הלכות.